בכפר

אני יושבת במכונית של אחות שלי. המכונית החדשה וכחולה. אנחנו ברחוב קטן. אני רואה רמזור אדום וילדים במגרש משחקים. הם יש להם כדור. האמא שלהם יושבת על הספסל ואוכלת עוגיות.
אני רעבה, גם אני רוצה לאכול עוגיות.
אנחנו נוסעות בלחופשה. אנחנו יש לנו ילקוטים גדולים ובילקוטים יש בגדים - מכנסים, נעלים, חולצות וגרבים. אנחנו לא רוצות להיות בבית ולהסתכל בטלויזיה <em>(עדיף: ולראות טלוויזיה)</em> בקיץ. אנחנו רוצות לנוח. אנחנו נוסעות לכפר לסבתא שלנו. הסבתא שלנו גרה בבית קטן, שם היא יש לה מטבח, חדר אורחים וספריה גדולה. אצל הסבתא אין לי המחשב, אבל אפשר לכתוב המכתב להורים. על הגג כל יום יושבים ציפורים. שם יש גם<em> (עדיף: יש שם גם)</em> נדנדה על העץ הישן.
אני אוהבת לנסוע לסבתא שלנו!

-------------

The text is very good! Only some little problems with the definiteness. One remark about the pronouns - when there is already something (except a verb) that indicates what is the pronoun, there is no need to write the pronoun again. For example, once you said יש לנו - the אנחנו is unnecessary. But when it is a verb, we usually do add a pronoun. אנחנו נלך (although it is clear from נלך what is the pronoun). כל הכבוד! :)