זריחת החמה
מרוב עצלנות וחוסר רעיונות הרבה זמן לא כתבתי שום דבר בעברית. אבל מישהי באתר זה היוותה השראה בשבילי. ואני מתכוונת לרג"ינהרג'ינה שכתבה כל כך יפה על זריחת השמש בימי חול.
במקרה שלי אני רוצה לכתוב על זריחת השמש בשבת. אני גרה בקיבוץ, והבית שלי נמצא בקצה הקיבוץ ממש, מיקום שנותן נוף מרהיב של הרים. ובנוסף בשבת שעברה, בנוסף לכך, הכל היה משולג מושלג. באופן כללי אני לא קמה מוקדם בכלל, לא בשבת ולא בימי חול, אבל בשבת הזה הזו משום מה קמתי לפני עלות השחר .
על הארץ הכל היה היתה מכוסה בחסד (רק הצעה), והשמיים היו חופה אחת גדולה שנרקמה מעננים אין סופיים אפרורים עד האופק, עם קצת אור צהוב מציץ מן המזרח. ועל רקע מונוטוני כזה פתאום פרץ צבע וורוד כהה שהכריז על זריחת החמה בכבודה ובתפראתה . ובתפארתה
עברתי את הרגעים האלה בשלווה שלרוב אני מחמיצה בחיים עד שהשמש הופיעה במלוא חוזקוה ואני כבר לא יכולתי להסתכל בו.
בה (משום מה נשמע לי יותר נכון "להסתכל עליה" או "להביט בה", אבל לא בטוחה)
שירה יקרה,
איזה יופי!
כתוב מקסים! צודקת, אכן הפוסט של רג'ינה היה מעורר השראה, ומה שיצא לך מזה מלא השראה בפני עצמו! כתוב בשפה קולחת וגבוהה, נהניתי לקרוא, והתיקונים שהצעתי באמת קטנטנים.
שתי הערות:
א. בעברית ספרותית לא נכון לשים "ו" החיבור אחרי נקודה (בתחילת משפט). בעברית מדוברת זה עדיין לא נכון בעיקרון
אבל בפועל זה קורה הרבה. אני מוצאת את עצמי מתחילה משפטים בו' כשאני מדברת. נדמה לי שזה ככה גם באנגלית, אבל לא בטוחה. המצב היחיד הכתוב שבו אני "מרשה לעצמי" להשתמש בו' החיבור בתחילת משפט, היא בשירים, אם אני עושה את זה במודע,
כדי להדגיש את הצורה בה אני רוצה שיקראו/יחשבו את זה. גם אז, אני לא בטוחה שזה נכון, אבל ככה מרגיש לי. נגיד, קטע כמו:
והיה לנו טוב.
והיה לנו רע.
משדר כמו חוט מחשבה שנקטע וחוזר, חוזר ונקטע... מקווה שזה מובן.
ב. "שמש" אמנם יכול להיות גם זכר וגם נקבה, אבל בעברית מודרנית נהוג להתייחס אליה כאל נקבה. הנה פוסט נחמד של האקדמיה ללשון בעניין:
(ממליצה מאד לחפש באתר שלהם אם יש שאלות שעולות לך בראש וקשורות לעברית. הרבה פעמים יש שם תשובות!)
שיהיה שבוע חמים ונעים, ולא פחות מעורר השראה!!
אביטל
גרסה מתוקנת ומעודכנת!
זריחת החמה
אני גרה בקיבוץ, והבית שלי נמצא בקצה הקיבוץ ממש, מיקום שנותן נוף מרהיב של הרים. בשבת שעברה, בנוסף לכך, הכל היה מושלג. באופן כללי אני לא קמה מוקדם, לא בשבת ולא בימי חול, אבל בשבת הזו משום מה קמתי לפני עלות השחר.
יצאתי למפרסת איפה שהמתינה לי הפתעה אלוקית. הארץ הייתה מכוסה בחסד והשמיים היו חופה אחת גדולה שנרקמה מעננים אין סופיים אפרורים עד האופק, עם קצת אור צהוב מציץ מן המזרח. על רקע מונוטוני כזה פתאום פרץ צבע וורוד כהה שהכריז על זריחת החמה בכבודה ובתפארתה. עמדתי נפעמת.
עברתי את הרגעים האלה בשלווה נדירה שלרוב אני מחמיצה בחיים עד שהשמש הופיעה במלוא חוזקה ואני כבר לא יכולתי להביט בה.
