(1) אגדה אירית אירלנדית.
זאת האגדה שאני מאוד אוהבת מאוד, אני חושבת שהיא מעניינת וחכמה. השם שלה "המדען פיאורגל", משהוא כזה. קראתי אותה מזמן ברוסית ועכשיו אנסה למסור את המשמעות שלה וזה לא קל בשבילי. ובכן, באירלנדיה היו הרבה מדענים, והיה ביניהם המדען והפילוסוף הגדול ביותר, בשם פיאורגל. זמן רב הוא גר מחוץ לאירלנד בחוץ-לארץ, שם הוא כל הזמן היה מזמין לדוקרבות פילוסופיים מדענים אחרים ותמיד היה מנצח. ככה הוא נהיה לאיש מפורסם מאוד. יום אחד הוא חזר לאירלנד על מנת להזמין הופיע שרוצה לחזור למולדת ולהזמין לדוקרב את המדען הטוב ביותר של אירלנדיה. המלך האירלנדי והמדענים שלו נבהלו מאוד ואף אחד לא ידע מה לעשות. אז המלך נזכר באיש עני וחסר-השכלה, אבל חכם מאוד, בשם פטריק כהה. המלך הזמין אותו לארמון ושאל לעצתו את הייעוץ שלו. פטריק חשב וענה שאם כל המדענים בארץ מפחדים להיפגש עם פיאורגל, אז צריך להזמין את האיש הטיפש ביותר, משום שרק לו יש סיכוי לנצח. המלך התפלא, אבל עשה כדבריו את מה שפטריק אמר. מצאו את האיש הטיפש ביותר בארץ (זה היה ג'וני, בן של מוכרת תפוחים) והביאו אותו לארמון, הלבישו אותו בגלימה, אבל בכל זאת הוא לא היה דומה למדען בכלל. הדוקרב הפילוסופי בין פיאורגל ובין ג'וני היה צריך להיות בלי מילים, רק בסימנים באותות... פיאורגל הגיע לארמון בביטחון רב, בעל ביטחון עצמי מאוד. בארמון היו הרבה צופים וכולם דאגו לג'וני והיו בטוחים שהוא יפסיד בהכרח.
המשך יבוא.
---
כתוב ממש נהדר, עבודה מצויינת.
רקע כחול: יש למטה הערות בנוגע לשימוש
רקע ורוד: שימי לב למחיקה
כתיב אדום: תיקונים לטקסט
---
מדען = scientist
מהפוסט שלך נשמע שאת מתכוונת ל"פילוסוף" או ל"הוגה", או אפילו "מלומד". כשכותבים ואומרים "מדען", הכוונה היא אך ורק לאנשים העוסקים במדע מודרני.
שם המדינה הוא "אירלנד", וההטייה של התואר היא: אירי/אירית/איריים/איריות
משתמשים בביטוי "חוץ לארץ" אך ורק ביחס למדינת ישראל. אם מישהו נמצא "בחוץ לארץ", אזי הוא בהכרח אינו בישראל.
אופן הכתיבה הוא "דו-קרב". בעיקרון את צודקת בכך שאת מטה את המילה כ"דו-קרבות", אבל לפי תחושתי דוברי עברית מנסים להימנע באופן גורף מלהטות אותה ברבים. ולא מדובר רק בה, אלא בכל המילים שמתחילות ב"דו", מכיוון שקיימת נטייה להטות ביטויים חדשים בסמיכות כשהמילה הראשונה בסמיכות היא מרובה. כמו: חד-קרן הופך ל"חדי-קרן" באופן טבעי.
לעצתו + לדבריו:
לאגדות יש אופן סיפור יחסית ספציפי, והטיית שמות עצם לפי ייחוס השייכות שלהם הוא אחד מהם.
