סיפורה של רינה2 שמעת אותי קורא לך?" הוא שאל, עדיין הוא כועס" שמעתי” עניתי לו. אני אף פעם לא משקרת" “למה לא באת?” אני חושבת לרגע. אבל לפני שאני עונה לו, הוא ממשיך. “שמעתי שעשית משהו גרוע, רינה. רוצה להגיד לי מה עשית?” אני מסתכלת עליו, חושבת. אם עשיתי משהו גרוע, אני לא זוכרת מה. באמת אני מנסה כל הזמן להיות טובה. רינה, יהיה יותר טוב בשבילך אם תגידי לי את האמת.” הוא אמר." אני לא אוהבת שהוא אומר לי את זה, כי אף פעם אני לא משקרת לו. אבל אני יודעת שלכעוס לא יעזור. באמת, אני לא יודעת משהו גרוע שעשיתי” אני אומרת לו. “לא עשיתי כלום” אני כבר רואה בעיניים שלו שהוא לא מאמין לי. “מה אמרתי?!” הוא צועק “אל תשקרי לי! כמה בנות ראו אותך אתמול בלילה במטבח, אוכלת את עוגת השוקולד ומעשנת.” "?אני מסתכלת עליו עם הפה שלי פתוח. “לא עשיתי את זה, באמת. מי אמר לך “את לא צריכה לדעת. אבל בגלל ששיקרת ובגלל שעשית את הדברים האלה, מחר וכל סוף השבוע את תרחצי את כל המטבח, תכבסי את כל הכביסה של הבנות ותקפלי ותסדרי אותם.” “אבל יש לי הרבה שיעורי בית ומחר יום-“ תפסיקי, את כל זה את תעשי.”הוא אמר ועזב" פתאום אני חושבת על מי שאמרה לו משהו כזה. בת שקורים לה אליס. היא כל הזמן רועשת ותמיד רוצה שכל הבנות יעשו הכל בשבילה. לפני שבוע ראיתי אותה ברחוב עם כלב קטן. היא עשתה לו דברים רעים ואז כשאמרתי לה להפסיק והיא המשיכה, אני זרקתי את הנעל שלי על הראש שלה והכלב רץ ממנה. היא כעסה עליי כל כך אבל לא יכלה לעשות שום דבר, אני יותר חזקה ממנה. כל הזמן היא עושה דברים גרועים כזאלה וכל הזמן אני מנסה להפסיק אותה. אז היא שונאת אותי. וגם המנהל שונא אותי כי היא הבת האהובה עליו.

סיפורה של רינה סיפורה של רינה אני עומדת פה, ליד החלון. הוא כועס שוב, אני שומעת אותו צועק מחוץ לחדר שלי. אני סוגרת את העיניים שלי. “מה קרה עכשיו?” חשבתי. הוא תמיד כועס. לפעמים אני חושבת שהוא כועס על החיים. כשהייתי קטנה, בכיתי כשהוא צעק, ואחר כך, כשהייתי צעירה, כעסתי וצעקתי עליו גם. זה אף פעם לא היה עוזר. באמת היה יותר גרוע כשכעסתי עליו. אז עכשיו אני לא מרגישה שום דבר. או שאני מנסה להרגיש שום דבר. קשה לי. אבל אני לא רוצה להיות כמוהו. מחוץ לחלון, שמיים אפורים ויורד גשם על הרחובות האפורים, על הביניינים האפורים. לפעמים אני שואלת את עצמי אם אראה את הלב שלי, הוא גם יהיה אפור? מי אני? אני רינה. בת שש עשרה. טוב, כמעט בת שש עשרה, מחר יום ההולדת שלי. אני גרה באנגליה, בבית היתומים. אני יתומה. אני יודעת מה קרה לאבא ואמא שלי, אבל אני לא זוכרת אותם. אמרו לי שהם מתו בשריפה, בשריפה בבית, לפני הייתי בת שנה. לפעמים אני עצובה שלא נהרגתי איתם. בא לי אבא ואמא. בא לי אחים, משפחה גדולה. הקול של הקול שלו פתאום נשמע ליד הדלת שלי, והוא נכנס. הוא המנהל של בית היתומים. (ממשיכה)

המשפחה שלי אני אוהבת המשפחה שלי מאוד. יש לי שישה אחים. שניים גדולים וארבעה קטנים. אני חושבת שהם טובים מאוד. גם יש לי אחות אחת ,היא יפה מאוד

שלג ראשון היום יום טוב ואני יכולה אומרת למה. באלסקה, (אני גרה כאן) יש הרבה שלג אז היום יש לנו שלג ראשון!