אחיות, פתק 2 – ערב טוב אחותי היקרה. איך היתה הפגישה? – היא היתה מעולה, תודה שביקשת. – את רואה, השמלה השחורה לא היתה חשובה בכלל. אפילו בלעדה, את חתיכה. – הההה, איזו חמודה. את חייבת לעצור לגנוב את הבגדים שלי. – אחותי היקרה, את כועסת בלי סיבה ואומרת מילים לא נכונות. אני אף פעם לא גונבת. אני תמיד מחזירה את הבגדים, אז שזה ממש שונה. – סביר להניח שאת לא מחליטה, אלא אני. אבל, מספיק עם זה. מה את עושה? – אני מבשלת. – נהדר! מה את מבשלת? – למה את כל כך מעוניינת? – כי אני אחותך היקרה ולכן אני מקווה שאת תתני לי משהו. – אני מצטערת אבל זה אי אפשר. אני מכינה אוכל בשביל המסיבה של דן. הוא ביקש לי להכין פיצה ופלאפל. – אין בעיה: אני אוכלת רק חתיכה. – לא הבנת מה שאמרתי? האוכל לא בשבילך. – הבנתי, הבנתי, אבל לא אכפת לי בכלל .זה מה שאת עושה עם הבגדים, נכון? – את בלתי אפשרי. – כי אנחנו אחויות, אז זה רגיל שאנחנו דומות. בכל זאת, אני באמת לא מבינה מה היא הבעיה. את בישלת כל כך הרבה אוכל! – דן הזמין הרבה אנשים למסיבה. – חוץ ממך, מי מבשל? – אני לא בטוח. האמא של דן, אחותו, חברתו, שני הידידות שלנו… – אז אני יכולה לאכול כמה פלאפלים, יהיה מספיק אוכל בכל זאת. – אני מכירה אותך. את מתחילה עם פלאפל אחד ולא מסיימת עד שכל הפלאפלים מסתיימים. אני לא מבינה למה את לא מבשלת אותם בלבד. – כי אני נוראה במטבח. הארוחה האחרונה מבושלת על ידי כמעט הרגה אותי. – את רק צריכה לתרגל. אני לא הייתי כל כך טובה כשהתחלתי. הפעמים הראשונות ביזבזתי הרבה אוכל. אבל עכשיו אני ממש מרוצה עם הבישול שלי. – אין לי זמן לתרגל. חוץ מע זה, אני חושבת שיש אנשים שפשוט לא מסוגלים לבשל. אני אפילו לא מצליחה לבשל ביצים! – שטויות. אפילו אבא יכול לעשות את זה. – הפעם האחרונה שניסיתי, כמעט העברתי באש את המטבח. המחבת עדיין מלוכלכת. – זה בגלל את מדברת בטלפון נייד בזמן הבישול. אני זוכרת את הסיפור ההוא. את שכחת את המחבת על האש והלכת לפטפט עם רינה. – כן, אני אף פעם לא אמרתי משהו אחר. אני לא יכולה להתרכז על הבישול. ברור שלא נלדתי כדאי לבשל. תחשבי על זה. מה את מעדיפה: לתת לי קצת אוכל או לאבד את הבית כי אני נסיתי לבשל והעברתי אותו באש? זה קל מאוד לבחור, נכון? – אני מצטערת בשביל בן האדם המסכין שיתחתן איתך. – אני ממש מקווה שהוא והבעל שלך יהיו חברים: הם ידברו ביחד על הבעיות המשותפות שלהם.

שיחה בין אחיות –ראית את השמלה הדשה שלי? – איזו שמלה? יש לך הרבה. – השמלה השחורה שאמא קנתה לי כמתנה לפני חודשים – זאת לא השמלה שלך. השמלה היתה בשביל שנינו. – את לא מצחיקה. איפה השמלה הזאת??? – אל תשאלי לי כזה. תשאלי בעדינות. – לקחת שמלתי, נכון? – אני אומרת עוד פעם, זאת לא שמלתך. בכל זאת, כן, לבשתי אותה לפני יומיים. לא שמת לב? – איך הייתי יכולה לשים לב??? לא הייתי בבית השבוע שעבר ואת יודעת את זה. איפה השמלה עכשיו?? איזו נודניקית!! – אל תקראי לי נודניקית! – אל תלבשי את הבגדים שלי! – אל תעגידי לי מה לעשות! שאלתי לאמא והיא אמרה שזה היה מותר לי. –את משקרת. – אני אף פעם לא שיקרתי. תשאלי לאמא. – אני אעשה את זה. אבל עכשיו אני רוצה לדעת מיד מה קרה לשמלה שלי. – מה את חושבת שקרה? לבשתי אותה כדי ללכת למסיבה, לא למלחמה. – אז איפה אותה? –תראי בכביסה, השמלה היתה מלוכלכת. –אך זה? –נפל לי צקת יין אדום עליה. – אני שונאת אותך. – כי את טפשית. אחות יותר חשובה משמלה. – אני צריכה את השמלה כדי ללכת למסעדה עם בחור. אני לא צריכה אחות כדי לאצת עם בחור. – זה נכון, את בדיוק לא צריכה אותי. אני יותר יפה. – כבר אמרתי שאני שונאת אותך? – אולי, אני לא זוכרת. את ממשיכה לומר אותם הדברים. – אני רק מקווה שאת לא לקחת גם את הנעליים שלי. – מעולם, לא! אין לך טעם מספיק טוב. –איפה את ההצאית האדומה שלי? –היא נקרעה, את לא זוכרת? –היא תוקנה על ידי אמא לפני שבועיים. –כן, זו היתה הפעם הראשונה. אחר כך היא נקרעה עוד פעם. –איך זה??? –מספיק עם השאלות. אני יוצאת. – אני אלך לחדר שלך, אפתח את הארון שלך ואעביר באש את כל הבגדים שלך. – אם את רוצה… אבל עליי לומר לך, חצי מהם, הם הבגדים שלך!

שירותים מנצנצים הם סימן של חיים בזבוזים לפני כמה שנים קראתי המשפט הזה באתר ינטרנט. זה לא ממש אדיב להגיד – יש אנשים ששמחים לנקות את הבית שלהם, וזה לא העיניין שלנו. אבל, אני ממש לא אוהבת ניקיון ביתי, ולאז אני חושבת שהמשפט הזה מצחיק. למי יש זמן לנקות את השירותים כל יום? יש חמון דברים שאני מעדיפה לעושת. חבל שאמא שלי לא מסכימה איתי על זה. לדעתה, ניקיון וסידור הבית זה חשוב מאוד. כשהייתי קטנה, היא סידרה כל יום. אחרי שהיא שנתה את העבודה שלה היא עסוקה מדי לעשות את זה כל יום, אבל אני מרגישה שהיא מצטערת. היא ממשיכה לומר שהבית לא מסודר (הבית מושלם לדעתי, הוא בית ולא חנות רהיטים, אנשים גרים כאן, איך הוא יכול להיות בסדר כל ה זמן?). היא מכריזה שאני ואחי נודניקים. אנחנו לא נודניקים (בסדר, אולי אנחנו קצת נודניקים. צקת). אני רק בטוחה שמוח חופשי לא צריך חדר מסודר. אבל אני לא יכולה לומר את זה מול אמא שלי, כי היא מתכעסת. עכשיו החלטנו – סליחה, רציתי להגיד: אמא שלי החליטה – שיום שבת הוא יום לסדר את הבית. לאז ביוֹמ שבת בבוקר אנחנו שונים את השמיכות, שואבים את כל חדרים בבית, ממלאים את מכונת הכביסה, וכל זה. זה התקופה הכי משעממת של השבוע. לפני ארוחת הצהריים של יום שבת, הבית נקי ומנצנץ. אחרי ארוחת הצהריים, המטבח עוד פעם מלוכלך. זה רגיל, אנחנו גרים כאן, אנחנו משתמשים בכלים, בסירים, בכוסים. אחר כך, אני הולכת לחדר השינה שלי, ואחר חמשה עשר דקות הוא כבר לא מסודר. אני אומרת שלסדר זה בזבוז הזמן, אמא שלי עונה שאני נודניקית לא נורמלי, והסיפור מתחילה עוד פעם. (זה לא באמת כזה בבית שלנו. להאמין לי)

המטרה החדשה שליֿ: לכתוב יותר .אני די מרוצה עם רמת העברית שלי אני מנסה לתרגל כל יום, ובדרך כלל, אני ממצליחה. אני משתמשת באתרים אינטרנט, עושה שיחה פעם בשבוע (אין לי זמן לעשות שיחות פעמיים בשבוע, אף על פי שאני הייתי רוצה) ואני מקשיבה לשיחות באינטרנט. בטח אני לא מבינה הכול. לפעמים אני מנסה להקשיב לחדשות בעברית ביוטוב, אבל רוב הפעמים זה קשה מדי ואני רק מבינה מספר מילים. אני עדיין לא מסוגלת להבין את המאמרים בעיתונים הישראלים. יש תמיד הרבה מילים שאני לא מכירה. עכשיו אני רוצה לכתוב יותר. כשהתחלתי, חשבתי שהכתובה היתה המיומנית היותר חזקה שלי. כמובן, אני כותבת שגויות כל הזמן, אבל אני כותבת בקלות. לדבר, זה לא כל כך קל! לאז, בשבועות שעברו, התרכזתי על השיחות ועל לימוד המילים. אך עכשיו אני רוצה להתרכז על הכתובה. שמתי לב שיש הרבה מילים שאני כבר מכירה, אבל כשאני מדברת אני אף פעם לא משתמשת בהם. אני בדרך כלל משתמשת באותן המילים כל הזמן. אולי זה יהיה שונה עם הכתובה. כשאני מדברת, אני צריכה לחשוב מהיר, ולאז זה יותר קל להגיד מילים ומשפטים שאני יודעת הן נכונות. אבל כשאני כותבת יש לי הזדמנות לחשוב יותר ולזכור במילים שאני משתמשת בהם לעיתים רחוקות. .הקושי עם הכתובה, לדעתי, היא שזה לא תמיד קל למצוא על מה לכתוב. אני צריכה לחפש רעיון טוב כל הזמן... אבל סך הכול זו לא בעיה,

משפחתי וחיות אחרות אם אתם לא יודעם, “משפחתי וחיות אחרות“ היא כותרת של ספר מסופר אנגלית ג’רלד דארל. בספר הזה, דארל מספר חיי משפחתו באי קוורפו שביוון. הוא גר שם עם אמא שלו והאחים שלו (עכשיו אני לא זוכרת כמה אחים היו לו, אני חושבת אח אחד ואחות אחת אבל אני לא בטוח.) אני עדיין לא קראתי את הספר (קניתי אותו לפני כמה שנים, אבל תמיד קראתי ספרים אחרים), אבל תמיד אהבתי את הכותרת שלו. אני חושבת שהיא מתאימה גם את המשפחה שלי. אמא שלי היא אישה פרטית מאוד, אז אני לא רוצה לספר את העיניינים של המשפחה, כי היא לא היתה אוהבת את זה. אבל תאמינו לי, יש לי כמה סיפורים מצחיקים על יחס ביננו ובין החיות... דוגמא: כשאחי היה קטן, החיה אהובה עליו היתה... עכבישים. איזה כיף, נכון? הוא תמיד חיפש אותם, לקח אותם והביא אותם הביתה. בטח, זה היה אסור לו, אבל הוא המשיך לעשות את זה. כל פעם היתה הפתעה מרגשת! אז אני למדתי מוקדם מאוד לא לפחד מהעכבישים... טוב ,כשהם גדולים אני כן מפחדת. אבל בדרך כלל אני לא מפריעה אותם והם לא מפריעים אותי. עכשיו אח שלי שונה ומעדיף את הציפורים. במיוחד, הוא אוהב תרנגולות. יש לנו ארבעה תרנגולות ויונה אחת. הן כמו חיות מחמדות (אבל אנחנו אוכלים את הביצות של התרנגולות. הן טעימות). אני ממש שמחה, כי – עם כל הכבוד לעכבישים – הציפורים יותר נחמדות. ואי אפשר למצוא אותן במיטה.

בצרפת היום יום הולדת שלי! אני שמחה מאוד. זה הפעם הראשון אחרי חמש שנים שאני בולה יום הולדת שלי בבית. בשנה שעבר הייתי בחופש בצרפת וחגגתי שם. כמובן, החברים שלי לא היו שם, אז אני הלכתי עם המשפחה למסעדה מיוחדת שאני בחרתי. היה כיף!! באופן כללי, החופש ההוא היה גדול. אנחנו היינו בצפון צרפת. ביקרנו בנורמנדי ובברטאן... לצערי לא היה אפשר לבקר בכל העירות והמקומות המעניינים שנמצאים שם, כי האזורוים האלה גדולים מאוד; אבל אני אהבתי כל משראיתי, כי המקומות היו מלאים היסטוריה ומלאים תרבות. במיוחד, אני נהנתי לבקר במון סן מישל. המקום הזה מפורסם מאוד , כי אין כמו בעולם. כל שנה הרבה תיירים נוסעים לשם לבקר בו. מון סן מישל הוא הר שעולה מהים. בהר הזה יש מנזר עתיק מאוד. הדבר הכי מעניין הוא שכשרמת המים עולה, ההר נירא כמו אי. (אני לא הסברתי באופן טוב , אבל אני לא יודעת איך להגיד את זה בעברית). חוץ מזה, אני גם אהבתי לבקר בעיר שקוראים לה סן מאלו. היא נמצאת בברטאן, ואני חושבת שהיא ממש נחמדה. דבר אחרון: אני לא פגשתי הרבה תיירים ישראלים וזה מוזר כי באופן רגיל אני פוגשת אותם בכול מקום .אבל היו הרבה איטלקים שם. אני בטוחה שיש תיירים איטלקים גם בירח.

לקנות בגדים, זה משעמם כל אישה אוהבת לקנות בגדים, נעליים ולעשות קניות באופן כללי? לא באמת. אני שונאת את זה, במיוחד בסוף העונה, כשיש מבצעים. אני יודעת, אני ממש מוזרה, אבל זאת האמת. קודם כל, אני חושבת שאני לא צריכה הרבה בגדים חדשים... יש לי חמון דברים שאף פעם לא לבשתי בהם. שני, אני לא סובלת ללכת לקניון למשך המבצעים כי יש שם מאות אנשים, ואני לא רוצה ללחום לקנות בגדים... בדעתי זה לא משהו די רציני. חבל שאמא שלי חושבת באופן שונה... היא כל הזמן אומרת שאני צריכה לקנות משהו חדש, והיא מוכנה לשלם בשבילי אם אני רוצה (אני הסברתי פעם שהכסף לא הבעיה, אך זה לא עבד). לפעמים, אני מסכינה ללכת לקניות איתה. רוב מהזמן, זה לא רעיון טוב. שום דבר לא מוצא חן בעיניי ואם אני אוהבת משהו , בטח שאמא שלי לא אוהבת אותו . אחרי זמן קצר, אני עייפה ומשעוממת ואנחנו חוזרות הביתה. אין הנחה שיכולה לעזור... הבגד היחיד שאני אוהבת לקנות, הן חולצות קבוצות הכדורגל!

כמעט בת שלושים... איך קרה?! זה מאוד קשה להודות, אבל אני צריכה ליהות אמוצה וישרה ולהגיד את האמת... אני כבר לא ילדה. אולי עכשיו אני אישה . בשבוע הבא יהיה יום הולדת שלי השלושים, ואני לא מוכנה. בסדר, אני צוחקת. אני שמחה בזבותו יום הולדת שלי. הוא היזדמות להגוג עם החברים שלי ועם המשפחה, כמובן, עם אלה מנהם שלא נמצאים בחוץ, בחוף, בחופש. ואני שמחה להיות בת שלושים. כל שנה אני לומדת משהו חדש על החיים, על האנשים, על העולם. אני לא רוצה תמיד להיות צעירה . החכמה באה עם הגיל. אבל... באמת, אני כבר בת שלושים? אני מרגישה עדיין כמו בת בתיכון. אני עדיין אוהבת לשחק ולעשות מה ש בא לי. אני צעירה בלב, אם יכולים לומר כזה. אז... בסוף, זה נכון שאני לא מוכנה. אבל, מי באמת מוכן בחיים? הכיף, הוא שאנחנו לומדים עוד משהו כל יום. Ps. מה אתם עשיתכם לימים ההולדת החשובים בחייכם?

המילים הכי אהובות עלי היום אני רוצה לכתוב משהו על המילים הכי אהובות עלי... כמובן, בעברית. קודם כל, אני צריכה להסביר שמה שמוצא חן בעיני, בעיקר הוא הצליל של המילה, ולאו דווקה המשמעות שלה. בכללי, אני חושבת שלעברית יש צליל נהדר. אני במיוחד אוהבת את המילים כמו “לבלבל“, “לפטפט“, “לבזבז“, “לפספס“, כי הן מאוד מצחיקות להגיד! אולי הכי אהובה עלי בניהן היא “לנצנץ“ כי אני אוהבת גם את המשמעות. מילה אחרת שמוצאת חן בעיני, היא “תרנגול“... לא יודעת למה, אבל זה ממש כיף! לאח שלי יש תרנגולות, ואחרי שלמדתי את המילה הזאת בעברית, אני תמיד קוראת להן “תרנגולות“, בעברית. זה סביר להניח שסבא שלי חושב שאני קצת משוגעת. אבל אם אני צריכה לבחור מילה אחת בעברית, היא תהיה “בלגאן“. היא היתה בין המילים הראשונות שלמדתי ואני עדיין להגיד לפחות שלושה פעמים ליום “איזה בלגאן“. סוף סוף, העולם שלנו הוא מלא בלגאן... זה לא תמיד כיף לחיות, אבל לפחות בעברית זה כיף לעגיד. PS. אולי מישהו יכול להסביר לי מה השונה בין “בדרך כלל“, “באופן כלל“ ו“בכללי“? כי אני לא מבינה מתי אני צריכה להשתמש בהן. תודה רבה!