אחיות, פתק 2 – ערב טוב אחותי היקרה. איך היתה הפגישה? – היא היתה מעולה, תודה שביקשת. – את רואה, השמלה השחורה לא היתה חשובה בכלל. אפילו בלעדה, את חתיכה. – הההה, איזו חמודה. את חייבת לעצור לגנוב את הבגדים שלי. – אחותי היקרה, את כועסת בלי סיבה ואומרת מילים לא נכונות. אני אף פעם לא גונבת. אני תמיד מחזירה את הבגדים, אז שזה ממש שונה. – סביר להניח שאת לא מחליטה, אלא אני. אבל, מספיק עם זה. מה את עושה? – אני מבשלת. – נהדר! מה את מבשלת? – למה את כל כך מעוניינת? – כי אני אחותך היקרה ולכן אני מקווה שאת תתני לי משהו. – אני מצטערת אבל זה אי אפשר. אני מכינה אוכל בשביל המסיבה של דן. הוא ביקש לי להכין פיצה ופלאפל. – אין בעיה: אני אוכלת רק חתיכה. – לא הבנת מה שאמרתי? האוכל לא בשבילך. – הבנתי, הבנתי, אבל לא אכפת לי בכלל .זה מה שאת עושה עם הבגדים, נכון? – את בלתי אפשרי. – כי אנחנו אחויות, אז זה רגיל שאנחנו דומות. בכל זאת, אני באמת לא מבינה מה היא הבעיה. את בישלת כל כך הרבה אוכל! – דן הזמין הרבה אנשים למסיבה. – חוץ ממך, מי מבשל? – אני לא בטוח. האמא של דן, אחותו, חברתו, שני הידידות שלנו… – אז אני יכולה לאכול כמה פלאפלים, יהיה מספיק אוכל בכל זאת. – אני מכירה אותך. את מתחילה עם פלאפל אחד ולא מסיימת עד שכל הפלאפלים מסתיימים. אני לא מבינה למה את לא מבשלת אותם בלבד. – כי אני נוראה במטבח. הארוחה האחרונה מבושלת על ידי כמעט הרגה אותי. – את רק צריכה לתרגל. אני לא הייתי כל כך טובה כשהתחלתי. הפעמים הראשונות ביזבזתי הרבה אוכל. אבל עכשיו אני ממש מרוצה עם הבישול שלי. – אין לי זמן לתרגל. חוץ מע זה, אני חושבת שיש אנשים שפשוט לא מסוגלים לבשל. אני אפילו לא מצליחה לבשל ביצים! – שטויות. אפילו אבא יכול לעשות את זה. – הפעם האחרונה שניסיתי, כמעט העברתי באש את המטבח. המחבת עדיין מלוכלכת. – זה בגלל את מדברת בטלפון נייד בזמן הבישול. אני זוכרת את הסיפור ההוא. את שכחת את המחבת על האש והלכת לפטפט עם רינה. – כן, אני אף פעם לא אמרתי משהו אחר. אני לא יכולה להתרכז על הבישול. ברור שלא נלדתי כדאי לבשל. תחשבי על זה. מה את מעדיפה: לתת לי קצת אוכל או לאבד את הבית כי אני נסיתי לבשל והעברתי אותו באש? זה קל מאוד לבחור, נכון? – אני מצטערת בשביל בן האדם המסכין שיתחתן איתך. – אני ממש מקווה שהוא והבעל שלך יהיו חברים: הם ידברו ביחד על הבעיות המשותפות שלהם.