שיחה בין אחיות –ראית את השמלה הדשה שלי? – איזו שמלה? יש לך הרבה. – השמלה השחורה שאמא קנתה לי כמתנה לפני חודשים – זאת לא השמלה שלך. השמלה היתה בשביל שנינו. – את לא מצחיקה. איפה השמלה הזאת??? – אל תשאלי לי כזה. תשאלי בעדינות. – לקחת שמלתי, נכון? – אני אומרת עוד פעם, זאת לא שמלתך. בכל זאת, כן, לבשתי אותה לפני יומיים. לא שמת לב? – איך הייתי יכולה לשים לב??? לא הייתי בבית השבוע שעבר ואת יודעת את זה. איפה השמלה עכשיו?? איזו נודניקית!! – אל תקראי לי נודניקית! – אל תלבשי את הבגדים שלי! – אל תעגידי לי מה לעשות! שאלתי לאמא והיא אמרה שזה היה מותר לי. –את משקרת. – אני אף פעם לא שיקרתי. תשאלי לאמא. – אני אעשה את זה. אבל עכשיו אני רוצה לדעת מיד מה קרה לשמלה שלי. – מה את חושבת שקרה? לבשתי אותה כדי ללכת למסיבה, לא למלחמה. – אז איפה אותה? –תראי בכביסה, השמלה היתה מלוכלכת. –אך זה? –נפל לי צקת יין אדום עליה. – אני שונאת אותך. – כי את טפשית. אחות יותר חשובה משמלה. – אני צריכה את השמלה כדי ללכת למסעדה עם בחור. אני לא צריכה אחות כדי לאצת עם בחור. – זה נכון, את בדיוק לא צריכה אותי. אני יותר יפה. – כבר אמרתי שאני שונאת אותך? – אולי, אני לא זוכרת. את ממשיכה לומר אותם הדברים. – אני רק מקווה שאת לא לקחת גם את הנעליים שלי. – מעולם, לא! אין לך טעם מספיק טוב. –איפה את ההצאית האדומה שלי? –היא נקרעה, את לא זוכרת? –היא תוקנה על ידי אמא לפני שבועיים. –כן, זו היתה הפעם הראשונה. אחר כך היא נקרעה עוד פעם. –איך זה??? –מספיק עם השאלות. אני יוצאת. – אני אלך לחדר שלך, אפתח את הארון שלך ואעביר באש את כל הבגדים שלך. – אם את רוצה… אבל עליי לומר לך, חצי מהם, הם הבגדים שלך!